הפרלמנט האירופי אישר את חידוש מערכת ההגירה לקראת הבחירות

הפרלמנט האירופי אישר את חידוש מערכת ההגירה לקראת הבחירות

הפרלמנט האירופי אישר מהפך גורף בכללי ההגירה והמקלט של האיחוד האירופי (EU).

חבילת חקיקה זו , המכונה "האמנה החדשה בנושא הגירה ומקלט", נועדה ליצור גישה מאוחדת לטיפול בזרם המהגרים ומבקשי המקלט ברחבי הגוש.

שינויים אלה כוללים בדיקות מחמירות יותר בגבולות, שימוש בטכנולוגיה ביומטרית כמו טביעות אצבע או זיהוי פנים, והפיכת מדינות האיחוד האירופי לחובה לסייע זו לזו עם מבקשי מקלט ומהגרים.

עם זאת, ההסכם נתקל בביקורת משני קצוות הקשת הפוליטית ומארגוני זכויות אדם. זה מכין את הקרקע לתהליך יישום שנוי במחלוקת.

ייעול הליכי הגבול והמעקב הביומטרי

חלק מרכזי בתוכנית הרפורמה כרוך בהקמת מערכת סינון גבולות מקיפה.

כאשר מהגרים לא מוסדרים נכנסים לאיחוד האירופי, הם יעברו בדיקות יסודיות כדי לאשר את זהותם ובריאותם ולוודא שהם אינם מהווים איום ביטחוני. זה כולל סריקת פנים וטביעות אצבע ביומטרית.

תהליך זה עשוי להימשך עד שבעה ימים.

הרפורמות נועדו גם להאיץ את הטיפול במבקשי מקלט ממדינות עם שיעורי הגנה נמוכים, כמו תוניסיה, מרוקו ובנגלדש.

אנשים אלה יעובדו במרכזים ספציפיים ליד הגבולות החיצוניים של האיחוד האירופי. מרכזים אלה יכולים להכיל עד 30,000 איש מדי שנה.

מנגנון סולידריות מחייב ומכסות רילוקיישן

בעוד מנגנון דבלין III עדיין עומד, ישנם כעת גורמים נוספים שעשויים לגרום למבקשי מקלט להישלח למדינות אחרות באיחוד האירופי.

חשוב לציין שיוקם מנגנון סולידריות מחייב. משמעות הדבר היא שמדינות האיחוד האירופי יצטרכו לקלוט מספר מסוים של מבקשי מקלט או להציע סוגים אחרים של סיוע, כגון פיצוי כספי או סיוע באבטחת גבולות.

שמירה על זכויות וטיפול בשטף

הרפורמות מפרטות הוראות להתמודדות עם זרם מהגרים פוטנציאלי, ומעניקות למדינות החברות את החופש להתאים את כלליהן בנוגע להגנות על מבקשי מקלט ומשכי מעצר במקרי חירום.

כמו כן מודגשות אסטרטגיות לעצירת זרם הגירה מאורגן ממדינות שלישיות, כגון בלארוס ורוסיה.

בנוסף, המושג "צדדים שלישיים מאובטחים" יהיה חלק מתהליך הגשת הבקשה. משמעות הדבר היא שאם מהגר נסע דרך מדינה הנחשבת בטוחה להגנה, ניתן לדחות את בקשתו למקלט, אך רק אם מתקיימים תנאים מחמירים מסוימים.

חששות בנוגע לזכויות האדם ואתגרי יישום

למרות הבטחות מצד גורמים רשמיים באיחוד האירופי בנוגע לשמירה על זכויות יסוד, הרפורמות עוררו ביקורת מצד ארגוני חברה אזרחית וארגוני זכויות אדם.

הועלו חששות בדבר הפוטנציאל למעצר שרירותי, לרבות של ילדים ומשפחות, עלייה בפרופיילינג גזעי והסיכון להחזרת אנשים למדינות לא בטוחות.

מומחים גם הביעו ספקות לגבי האופן שבו הרפורמות ייושמו, והצביעו על כך שהמערכת החדשה מסובכת וייתכן שחלק מהמדינות החברות לא יתמכו בה באופן מלא.

בידוק הדוק יותר למטיילים

לאמנה החדשה בנושא הגירה ומקלט יהיו השפעות מרחיקות לכת על נוסעים ומהגרים לטווח ארוך המבקשים להיכנס לאיחוד האירופי.

החל מאמצע 2025 תוקם מערכת חדשה בשם European Travel Information and Authorization System (ETIAS). מערכת זו תחייב את כל המטיילים שאינם זקוקים לוויזה לעבור תהליך סינון לפני שיוכלו להיכנס לאזור שנגן.

השינויים המתוארים באמנה יהפכו את תהליך המיון הזה ליסודי יותר.

זה יהיה כרוך באיסוף נתונים ביומטריים רבים, כמו טביעות אצבע או זיהוי פנים, ובדיקתם מול מאגרי מידע רבים ושונים, כולל כאלה המנוהלים על ידי ארגונים כמו יורופול ואינטרפול.

המטרה של סינון קפדני זה היא למצוא סיכוני אבטחה פוטנציאליים או איומים על ביטחון הציבור, אפילו בקרב קבוצות כמו משפחות, ילדים או קבוצות פגיעות.

מדיניות לאומית מיושרת מחדש

האמנה החדשה בנושא הגירה ומקלט מסמנת שינוי גדול באופן שבו האיחוד האירופי מתמודד עם הגירה.

המדינות החברות יצטרכו לפעול לפי הכללים שנקבעו באמנה. כלל מפתח אחד הוא מערכת סולידריות חובה, שבה מדינות חולקות את האחריות לסייע למהגרים.

משמעות הדבר היא שמדינות יצטרכו לקלוט מספר מסוים של מבקשי מקלט או לסייע בדרכים אחרות, כגון פיצוי כספי או סיוע באבטחת גבולות.

המטרה היא להקל את הלחץ על מדינות כמו איטליה ויוון, שמתמודדות עם הרבה מהגרים שמגיעים ראשונים, תוך קידום עבודת צוות בין כל מדינות האיחוד.

איזון עדין בין ביטחון לחמלה

האמנה החדשה בנושא הגירה ומקלט היא המאמץ האחרון של האיחוד האירופי למצוא דרך ביניים בין טיפול בבעיות ביטחון לבין שמירה על ערכים הומניטריים.

התומכים מאמינים כי שינויים אלה ישפרו את אבטחת הגבולות ויהפכו את ניהול ההגירה למאורגן יותר.

עם זאת, ישנם חששות מצד מבקרים החוששים כי זכויות יסוד עלולות להיפגע, וכי עלולה להיות התמקדות רבה מדי במעקב ובשליטה.

כאשר האמנה תיושם, אנשים יעקבו מקרוב כדי לראות עד כמה היא מאזנת בין צורכי הביטחון לבין הגנה על זכויות האדם. איזון זה יקבע אם ההסכם יצליח או לא.