הגרלת ויזות העבודה השנתית של איטליה לאזרחים שאינם אזרחי האיחוד האירופי, שנפתחה ב-2 בדצמבר, הוצפה ביותר מ-600,000 בקשות מוקדמות ממעסיקים מקומיים המבקשים להעסיק עובדים זרים בשנת 2024.
על פי דיווח של הפייננשל טיימס, הביקוש המדהים הזה עולה באופן מאסיבי על המכסה הגדלה לאחרונה של הממשלה של 136,000 מקומות לשנת 2024, מה שמדגיש את המחסור החמור בעובדים במדינה בכל המגזרים הכלכליים.
מילוי המחסור המקומי
משרד הפנים מדווח על קבלת 260,953 בקשות מוקדמות למשרות עונתיות בתיירות ובחקלאות, 253,473 למשרות בנייה ומסחר לא עונתיות ו-86,074 למשרות פנים ובריאות.
הערות של בכירים בתעשייה מצביעות על כך שהעלייה הזו נובעת מלחצים דמוגרפיים של בנייה ארוכה, ולא משינויים קצרי טווח.
אוגי האיטלקי חזה כי בשנת 2021 יהיו באיטליה יותר פנסיונרים מאשר עובדים וכי מספר הגמלאים יגדל בהתמדה בשנים הקרובות.
רפורמות הגירה צפויות אך לא מספיקות
לנוכח הקריאות להקל על יבוא העבודה, ממשלת הקואליציה הימנית של ראש הממשלה החדשה ג'ורג'יה מלוני הגדילה לאט לאט את מכסות אשרות העבודה השנתיות, במטרה להגיע ל-165,000 עד 2026.
עם זאת, קבוצות תעשייה מובילות כמו האיגוד החקלאי קולדירטי סבורות שאפילו המספרים המוצעים של 2026 אינם מספקים.
"בכל מגזר אנחנו זקוקים לאנשים", אמר מנהל קולדירטי, לואיג'י פיו סקורדמליה.
המשטר מתכוון גם להשלים את המכסות בעסקאות הגירה מיוחדות למדינות כמו תוניסיה.
עם זאת, בכירים בארגוני המעסיקים עדיין סקפטיים אם רפורמות כאלה יכולות לענות על דרישות העבודה, במיוחד אם הסנטימנט נגד הגירה יגבר. זרמים בלתי חוקיים אלה עלולים לגרום לאנשים לחשוד מאוד כלפי מהגרי עבודה.
שינוי מדיניות נסיעות והגירה
המחסור בעובדים באיטליה עשוי להשפיע על החלטות מדיניות בתחום מדיניות הנסיעות וההגירה.
לדוגמה, הנציבות האירופית (EC) מצפה להשיק את מערכת הנסיעות וההרשאות האירופית (ETIAS) במאי 2025.
ETIAS נועד לשפר את האבטחה ולהקל על הנסיעה, ודורש מאזרחים של למעלה מ -60 מדינות פטורות מוויזה לקבל אישור לפני הנסיעה לפני הכניסה לאזור שנגן.
בעוד ש-ETIAS מתמקדת אך ורק במבקרים לטווח קצר, ולא בתושבים לטווח ארוך, היא יכולה לעצב בעקיפין מדיניות הגירה עתידית.
יכולות איסוף הנתונים והניתוח שלה עשויות לחשוף תובנות חדשות על תנועות חוצות גבולות.
יתר על כן, ייתכן שגבולות אירופיים נוקשים יותר תחת ETIAS עשויים ללחוץ על ממשלות לפתוח מסלולי הגירה חלופיים.
כללי הגירה ארוכי טווח עשויים להתהדק מעט
הדילמה של איטליה בנוגע למהגרי עבודה שאינם מהאיחוד האירופי עשויה להשפיע בעדינות על הסיכויים לרילוקיישן ארוך טווח.
הרטוריקה הממשלתית האחרונה המתנגדת להגירה בלתי חוקית רומזת על הגבלות מעט יותר מחמירות הצפויות למשפחות, עובדים וסטודנטים שאינם מהאיחוד האירופי השוקלים שהייה רב-שנתית.
עסקאות בילטרליות מוצעות עם מדינות מוצא ספציפיות מייצגות מנגנון נוסף לסינון זרם מהגרים באופן סלקטיבי יותר.
חריגים בולטים עשויים להופיע עבור התפקידים המיומנים ביותר בטכנולוגיה ובניהול.
פרשנים צופים תחרות מחריפה בין מדינות האיחוד האירופי כדי למשוך כישרונות גלובליים, אולי להקל על הדרישות של כמה אנשי צווארון לבן.
אבל מעבר לנישה האפשרית הזו, נראה שהאיטלקים המבקשים להעסיק או לתת חסות למהגרי עבודה בתוך המדינה עומדים בפני מאבק קשה.
המכסות מתנפחות אך אינן מסוגלות לספק את הביקוש. יתר על כן, ההתנגדות הציבורית לליברליזציה נוספת של הוויזות נמשכת.
בינתיים, לחצים שנוצרו על ידי הדילמה של איטליה עשויים להדהד ברחבי האיחוד האירופי אם מדינות חברות אחרות המתמודדות עם שינויים דמוגרפיים דומים יהדהדו את קריאותיה לרפורמה במערכות הגירה מיושנות.
הדרך שלפנינו
בעוד איטליה מתמודדת עם לחצים דו-קרביים מצד מעסיקים ובוחרים בנוגע להגירה, שינויי מדיניות הדרגתיים עשויים לעזור לנווט באמצע.
עם זאת, יישוב יעיל של דרישות העבודה עם דעת הקהל כדי לפתור את בעיות כוח העבודה דורש ראייה עמוקה יותר.
עם רפורמות מקיפות שעדיין חסרות, השנים הקרובות יבחנו את זריזותה של איטליה בעיצוב מערכות הגירה מותאמות וצופות פני עתיד.
ההצלחה תלויה בבניית אמון הציבור בכך שהתפתחות המדיניות תוכל לשמור על הביטחון תוך פתיחת ערוצים מבוקרים לייבוא עובדים זרים מרצון.
המטרה היא לכייל את חוגת הכניסה לא לפי מי דופק הכי חזק בדלת, אלא על סמך תחזיות מושכלות של צורכי העבודה.
אם תושג, איטליה עשויה להיות חלוצה במודל הגירה שמדינות אירופיות אחרות יוכלו לשכפל, ולהפוך אתגרים דמוגרפיים להזדמנויות. הדרך שלפנינו עוד ארוכה, אבל הדרך מסתמנת.